רש"י על עבודה זרה ה׳ א

1 לומר לך - גזירת מלך היתה ליתן פתחון פה לשבים:

2 דמפרסם חטאיהן - ואיכא חילול אימא לא ליתקבלו:

3 מלפפתו - מעטפתו לשון מלבוש כמו מלפפין את התינוק בשבת שבת דף קכט::

4 לאבותינו - עושי העגל:

5 לא באנו לעולם - שהיו כמלאכים ולא הולידו בנים:

6 לשמחת עונה - שעד עתה נאסר להן אל תגשו אל אשה:

7 לאותם - בנים שהיו כבר בעמידתם בסיני:

8 עד שיכלו וכו' - אוצר יש ושמו גוף ומבראשית נוצרו כל הנשמות העתידות להולד ונתנם לשם:

9 כי לא לעולם אריב - לאחר זמן הגאולה ולא לנצח אקצוף מלגאול כי רוח אשר לפני נשמות שבגוף יעטוף הוא המאחר כמו העטופים ללבן בראשית ל׳:מ״ב ונשמות שאני עשיתי:

10 כמי שלא באנו לעולם - לפי שהן חיים לעולם וכל זמן שהן קיימין אין אנו חשובין כלום:

11 הא לא קבלו ישראל את התורה - הוי שומע מכאן שלא קבלוה לקבל שכר היום בעולם הזה אלא שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן וזו היא טובה הכתובה כאן למען ייטב להם:

12 הוא דאמר - ר"ל:

13 עניות - שמשחטאו שלטו בהן שונאיהם המכלים את ממונם כל היום בוהיה לאכול:

14 דתן ואבירם - דאמר מר נדרים דף סד: כל מקום שנאמר נצים נצבים אינן אלא דתן ואבירם והכא במבקשי נפשו כתי' נצים היינו אותן עברים שהלשינו עליו:

15 וכן הוא אומר לו עמי שומע לי - שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה. לו עמי היינו תחינה כמו הן לו יהי כדברך בראשית ל׳:ל״ד:

16 כפויי טובה - אינן מכירין להחזיק טובה לבעלים: